המהפכה החוקתית של 1958: מהפכת המחוקקים

[המהפכה החוקתית: הקדמה]

חוק יסוד: הכנסת התקבל ב-12 בפברואר 1958. אמנון רובינשטיין ורענן הר-זהב כותבים על חוק יסוד: הכנסת כי הוא "ראוי ביותר לתואר של פרק בחוקה" . הוא הוכן על-ידי ועדת החוקה של הכנסת (בניגוד לחוקים רגילים, שרובם מוצעים ע"י הממשלה או חברי כנסת פרטיים), כולל סעיפים משוריינים ולמעשה כבר הופעלה מכוחו ביקורת שיפוטית על חוק.  למרות זאת, מוסיפים רובינשטיין והר-זהב: “ניכר בו בחוק יסוד: הכנסת, שניתן על ידי רשות מחוקקת רגילה ולא על ידי אסיפה מכוננת" .

הכנסת דוחה את רעיון החוקה


הטענה העיקרית כנגד ההתייחסות לחוק יסוד: הכנסת כחוקה היא ההחלטה של הכנסת עם קום המדינה לדחות את כינון החוקה.
האסיפה המכוננת של ישראל נבחרה ב-25 בינואר 1949 והתכנסה לראשונה ב-14 בפברואר 1949. יומיים לאחר מכן, עם קבלת חוק המעבר , הפכה עצמה האסיפה המכוננת לכנסת הראשונה, הגוף המחוקק של ישראל.  ניתן היה לטעון כי שינוי השם הוא רק עניין סמלי ולא מהותי, אך נראה כי אין זה כך. כאשר מועצת המדינה הזמנית דנה בשאלה (לפני הבחירות לאסיפה המכוננת) האם יש להכריז במפורש שמוטל על האסיפה המכוננת לכונן חוקה , ההצעה הזו נדחתה בטענה שהכרזה כזו מיותרת, שכן שמו של הגוף – 'אסיפה מכוננת' (Constituent Assembly) – מצביע על תפקידו. מכאן אפשר להניח שגם שינוי שמו של הגוף מצביע על שינוי תפקידו.  דוד בן-גוריון עצמו הביע את דעתו על כך ששינוי השם הוא כוונה ברורה שלא לכונן חוקה: כאשר טענו בפניו כי האסיפה המכוננת צריכה לכונן חוקה, הוא השיב: "ויתרו על שם זה. הוא לא קיים יותר. היא נקראת עתה 'כנסת' " .

חוק המעבר הוא, לדעת בן-גוריון, הדחייה המפורשת של רעיון כינון החוקה על ידי האסיפה המכוננת. בן-גוריון טוען שהעובדה שהאסיפה המכוננת המשיכה בהליכי הקמת המדינה ללא חוקה היא למעשה ויתור על רעיון החוקה. מכיוון שלפי החלטת עצרת האו"ם (תכנית החלוקה), החוקה צריכה להיות עוד לפני בחירת הממשלה, אמר בן-גוריון: "לפי החלטת עצרת או"ם אנו נמצאים כבר בשלב… לאחר החוקה, ואין להסב הגלגל אחורנית" .
שוקי שגב טוען כי כל המהלך החוקתי עם קום המדינה ולאורך השנים הוא בבחינת "החלטה שלא להחליט", ולהחלטה זו יש לגיטימציה מוסרית ופוליטית ויש לכבדה .

מישאל חשין לא רואה בחוק המעבר כדחיית רעיון החוקה. הוא סבור כי הסמכות המכוננת נותרה טבועה בכנסת הראשונה, ללא קשר לשינוי השם. אולם כאשר הכנסת הראשונה התפזרה – נעלמה עמה הסמכות המכוננת של הכנסת (סמכות הכנסת לכונן חוקה) . חשין מתמקד בחוק המעבר לכנסת השנייה  שהעביר את הסמכויות של הכנסת הראשונה לכנסת השנייה. הוא מסביר שחוק המעבר לכנסת השנייה הוא דבר חקיקה של הרשות המחוקקת, ואינו יכול להעביר סמכות של הרשות המכוננת מגוף אחד לאחר: "כיצד זה שמחוקק של חול מעביר סמכויות של מועד, סמכויות של מכונן?" .

לפי מאיר שמגר, דחיית החוקה היא במועד מאוחר יותר. לא בחוק המעבר וגם לא בחוק המעבר לכנסת השנייה. שמגר רואה בחוק יסוד: הכנסת לא כחוקה, אלא דווקא להיפך – כנורמה שביטלה את הסמכות המכוננת של הכנסת. לאסיפה המכוננת הייתה סמכות לכונן חוקה, וסמכות זו נשארה גם כששינתה את שמה לכנסת הראשונה. חוק המעבר לכנסת השנייה העביר את הסמכות המכוננת גם לכנסת השנייה ולכנסות הבאות. בחוק המעבר לכנסת השנייה נקבע כי הוא יחול כל עוד לא קיבלה הכנסת חוק אחר בנושא. שמגר כותב כי "בחקיקתו הפסיק חוק יסוד: הכנסת כל שרשרת של העברת סמכויות מכנסת לכנסת, אם הייתה כזו ".  נפתלי הורנשטיין  סבור גם הוא כי חוק יסוד: הכנסת ביטל את חוק המעבר, ולכן "איבדה הכנסת, מיום תוקפו של החוק, כל סמכות של שריון הוראות" ולמעשה כל סמכות של כינון חוקה. חוק יסוד: הכנסת, לפי טענה זו, היווה אפילו מהפיכה חוקתית הפוכה – הצהרה מפורשת של הכנסת כי היא גוף מחוקק לא מכונן.

פסק דין ברגמן נ' שר האוצר


הטענה שהמהפכה החוקתית בישראל התרחשה כבר עם קבלת חוק יסוד: הכנסת מבוססת במידה רבה על כך ש-4 דברי חקיקה של הכנסת נפסלו על-ידי בית המשפט לפני 1992, על בסיס סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת, והראשון ביניהם בפסק דין ברגמן נ' שר האוצר.

השופט זמיר כותב בפס"ד בנק המזרחי כי: "המהפכה החוקתית לא התחוללה עכשיו, כשנחקקו חוקי היסוד בדבר זכויות האדם. היא התחילה לפני שנות דור, בפרשת ברגמן… פסק הדין של השופט לנדוי בפרשה זאת חולל מהפכה כיוון שנחת על הקהילה המשפטית בהפתעה מוחלטת ושינה סדרי בראשית" .
גם הנשיא שמגר, בפסק הדין בעניין בנק המזרחי, כותב למעשה כי המהפכה החוקתית החלה כבר בחוק יסוד: הכנסת: "מקובל עלינו, לפחות מאז פרשת ברגמן, כי בית המשפט מוסמך להחליט על היעדר תוקפה של חקיקה הסותרת הוראה של חוק יסוד או פוגעת בו" .
ברק עצמו כותב כי הוא מוכן לקבל את הגישה לפיה השלב הראשון במהפכה החוקתית נפתח עם כינונו של חוק-יסוד: הכנסת כפי שפורש בעניין ברגמן, ואילו השלב השני נפתח עם כינונם של שני חוקי-היסוד, כפי שפורשו על ידי בית המשפט העליון בעניין בנק המזרחי .

בפס"ד ברגמן אמנם הופעלה ביקורת שיפוטית ונפסל חוק של הכנסת, אולם בית המשפט העליון הדגיש אז כי הוא נמנע מלהכריע האם אכן יש לו סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת וכן האם חוק היסוד הוא נורמה עליונה על חוק רגיל.
בעניין ברגמן היה מדובר בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת, שקבע כי אין לפגוע בשוויון הבחירות אלא בחוק שהתקבל ברוב של 61 ח"כים. לכן, פסילת החוק לא חייבה מתן תוקף של עליונות נורמטיבית לחוקי היסוד והתייחסות אליהם כאל חוקה. בשורת פסקי דין שבאו אחרי פס"ד ברגמן ועניינם היה סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת נקבע שוב ושוב כי אין בפסילת החוק משום הכרה בעליונות נורמטיבית של חוקי היסוד, ובפס"ד רסלר  כותב ביהמ"ש העליון כי ההבדל בין חוק יסוד לחוק רגיל הוא "עניין שבסמנטיקה בלבד".
השופט לנדוי (לימים נשיא ביהמ"ש העליון), שכתב את פסק הדין בעניין ברגמן, כתב בפירוש לאחר פרסום פסק הדין כי הוא אינו רואה בחוקי היסוד כחוקה או חוק עליון .

למרות הדברים של ברק, שמגר וזמיר בפס"ד בנק המזרחי – נראה כי אין ממש בטענה שכבר בתקופה הזו הייתה חוקה. בן-גוריון כבר טען שהכנסת דחתה את רעיון החוקה, וגם בית המשפט העליון הכיר בכך.
אמנון רובינשטיין סיכם זאת בשנת 1991 בספר המשפטי המרכזי בתחום – "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל": "כיום ברור כי הוראה רגילה בחוק יסוד אינה עדיפה במאומה על פני חוקים רגילים ", ויואב דותן כותב בדיעבד כך: "מעטים יחלקו על הקביעה כי עד למרץ 1992 לא הייתה בישראל חוקה. גם אלו הנוטים לייחס משמעויות חוקתיות מרחיקות לכת לחקיקת שני חוקי היסוד החדשים באותו חודש" .

נראה לפיכך כי ישראל קיבלה את חוקתה והפכה לדמוקרטיה חוקתית בשנות ה-90 של המאה העשרים. את האב המייסד יש לחפש בשנות ה-90, ולא בשנים הראשונות למדינה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכנסת, המהפכה החוקתית, חוקי היסוד, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על המהפכה החוקתית של 1958: מהפכת המחוקקים

  1. פינגבאק: המהפכה החוקתית של 1995: מהפכת השופטים « בין חוק למשפט

  2. פינגבאק: המהפכה החוקתית של 1958 « תנועת חזון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s