פסק דין משה קצב: יועץ משפטי על

מאז שהתחלתי לכתוב את הפוסטים על פסק הדין, הוגשה בקשה לבג"צ לדיון נוסף בהרכב מורחב ונראה היה שפסק הדין הזה מאבד מהרלוונטיות שלו. הבקשה לדיון נוסף נדחתה, ונראה היה שפסק הדין הפך לרלוונטי יותר. לאחר מכן דחה משה קצב את עסקת הטיעון, ושוב נראה היה כי פסק הדין אינו רלוונטי יותר.  ואכן, לגבי עסקת הטיעון של משה קצב – פסק הדין אינו רלוונטי, בדיוק כפי שעסקת הטיעון שעמדה במרכזו איננה רלוונטית.
אבל כפי שכבר כתבתי כאן, זה איננו פסק דין פלילי והוא לא עוסק בקצב ובאשמתו – אלא בהתערבות בג"צ בהחלטות היועץ המשפטי. ככזה, תוקפו המחייב והרלוונטיות שלו נשמרים – ופסק הדין האחרון של השופט גרוניס הוא פסק הדין היותר מנהלי והפחות פלילי מהחמישה שנכתבו.
השופט אשר גרוניס הוא מוותיקי השופטים בבית המשפט העליון, ולאחר שהנשיאה ביניש תגיע לגיל 70 ותפרוש מבית המשפט, יהיה גרוניס השופט הוותיק ביותר בעליון. אם השופט לוי הוא ה"ברקי" ביותר בבית המשפט העליון, גרוניס הוא ה"פרידמני" ביותר. כמו לוי (ובניגוד לביניש), גם גרוניס הגיע לעליון מבית המשפט המחוזי.

הסדרי טיעון
בתחילת פסק הדין מדבר השופט גרוניס על הסדרי טיעון:

"חייב להיות ברור כי אלמלא מוסד זה הייתה אכיפתו של המשפט הפלילי נפגעת בצורה אנושה. אילו צריך היה לנהל חלק נכבד מן ההליכים הפליליים תוך שמיעת ראיות מראשית ועד גמירה, רק שיעור זעום מתוכם היה מסתיים תוך זמן סביר. אין צורך בדמיון מפליג כדי להעריך מה היה מתרחש בעולמו של המשפט הפלילי אילו בכל תיק ותיק היו נשמעות ראיות".

גרוניס כותב כי כשבוחנים הסדר טיעון ואת אפשרות ביטולו – צריך לקחת בחשבון את החשיבות של הסדרי טיעון ואת חוסר המשאבים והיכולת של מערכת האכיפה (משטרה, תביעה ובתי משפט), ואת ההשפעה של ביטול הסדרי טיעון על מערכת המשפט.

הגשת כתב אישום
המבחן להגשת כתב אישום, כותב גרוניס, הוא האם קיים סיכוי סביר להרשעה. "מוסכם על הכל כי סיכוי סביר להרשעה הינו תנאי בלעדיו אין להגשת כתב אישום ולהשגת הסדר טיעון". מוסכם מוסכם, אבל השופט גרוניס תוהה אם זה אכן כך. כדוגמה הוא נותן מקרה בו על סמך חומר הראיות הגולמי התובע מעריך שקיים סיכוי גבוה להרשעה, אולם בגלל המצב הנפשי של המתלוננת נבצר ממנה מלהעיד במשפט – ולכן הסיכוי להרשעה הוא נמוך ביותר. למרות שהסיכוי להרשעה הוא נמוך מדי, גרוניס כותב כי יש מקרים כאלה בהם מגישים כתבי אישום ומגיעים להסדרי טיעון.

בניגוד לדעת ארבעת השופטים האחרים בהרכב, גרוניס סבור שניתן להגיע להסדר טיעון גם לפני קבלת החלטה כי חומר הראיות עומד ברף של סיכוי סביר להרשעה. אמנם גם ריבלין רמז על כך, אך הוא עטף זאת ב"נטיות" – ריבלין כתב שיש נטייה ברורה של התביעה שמובילה להנחה חזקה של בית המשפט. גרוניס אומר במפורש: לעיתים ההתלבטות האם להגיש כתב אישום היא קשה מכיוון שחומר הראיות גבולה, ולחשוד יש אינטרס להשיג הסדר טיעון עוד בטרם ההחלטה על כתב אישום – "מדוע שנפסול באופן גורף והחלטי כל אפשרות להשגת הסדר טיעון בנסיבות כאלה?".

הרשעת חפים בהסדרי טיעון
אחת הבעיות החמורות ביותר של הסדרי טיעון היא הרשעת חפים מפשע – שמעדיפים להודות במסגרת הסדר מקל מתוך חשש מהעונש שיושת עליהם במידה ובית המשפט לא יאמין לגרסתם.  גרוניס מכיר בבעיה הזו וקובע כי זהו הטיעון המשמעותי ביותר נגד הסדרי טיעון – אבל הוא אינו חל במקרה כמו זה של קצב, בו הנאשם פונה לתביעה בבקשה להסדר טיעון עוד טרם החלטה על הגשת כתב אישום:

"קשה להניח שאדם היודע כי מתנהלת נגדו חקירה פלילית יפנה לתביעה במטרה להשיג הסדר טיעון כאשר הוא משוכנע בחפותו, שהרי קיימת האפשרות שבסופו של דבר לא יוגש כתב אישום".

ליבת המעשים

הנשיאה ביניש קבעה שהסדר הטיעון פגום מכיוון שהוא לא משקף את "ליבת המעשים". הפער בין מה שטענה הפרקליטות (לפני הסדר הטיעון) ובין הסדר הטיעון הוא גדול מדי.
גרוניס קובע שהפער המותר נגזר מעוצמת הראיות. ככל שהראיות חלשות יותר, כך החופש של הפרקליטות לסגת מהטענות החמורות ולהגיע להסדר טיעון מקל הוא גדול יותר.  "כל עוד איננו יודעים מה עוצמתו של החומר הגולמי, לא נוכל לומר שהפער הוא בלתי סביר".
בפני בית המשפט העליון לא הוצג חומר הראיות הגולמי, וגרוניס מסביר גם מדוע: בית המשפט לא אמור להחליף את היועץ המשפטי לממשלה. הוא אינו יועץ משפטי על.

יועץ משפטי על
גרוניס מזהיר מפני ביקורת שיפוטית על החלטה שלא להעמיד לדין או החלטה להגיע להסדר טיעון:

"הסכנה היא שהתערבות של בית המשפט תוביל לכך שבמקרים מסוימים יימנע היועץ המשפטי מלהחליט שלא להגיש כתב אישום, הגם שהחלטה זו ראויה היא, ויעביר למעשה את ההכרעה לבית המשפט".

את פסק הדין הוא מסכם כך:

"התערבות בהחלטתו של היועץ במקרה דנא הייתה הופכת את בית המשפט ל'יועץ משפטי על'. לכך אין בידי להסכים".

גרוניס למעשה קובע רף מאוד גבוה, כמעט בלתי אפשרי, להתערבות בג"צ בהחלטה להגיע להסדר טיעון.
(מצד אחד בג"צ לא נכנס לחומר הראיות, מצד שני בלי חומר הראיות הוא לא יכול לקבוע שהסדר הטיעון לא סביר).
זו עמדה שראוי לזכור, לקראת הסדרי טיעון בתיקים הבאים.

פסק דין קצב: רקע | רגש הצדק שבלב האדם (אדמונד לוי) | דרך לא דרך (אליעזר ריבלין)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה היועץ המשפטי לממשלה, סבירות, עבירות מין, פסיקה, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s