קצת מבחוץ – על אהרן ברק וסל התרופות

סיפרתי כאן על הכנס "שישים שנות משפט" שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה. גשם של נובמבר הגיעה למושב האחרון, תחת הכותרת "המשפט הישראלי לאן?", וכתבה פוסט על ההרצאה שחתמה את הכנס – זו של פרופ' אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס.

גם אני הייתי שם והקשבתי לאהרן ברק, שדיבר אחרי שלושה ממבקריו – הפרופסורים אמנון רובינשטיין, שמעון שטרית ומנחם מאוטנר. פרופ' ברק יודע להתבטא בצורה נפלאה ומשכנעת – הן בכתב, בספרים ובפסקי דין, והן בעל פה. הוא תומך נלהב בשמירה על זכויות האדם – בין השאר לאור ניסיון החיים הכואב שלו כילד תחת הכיבוש הנאצי. הוא כנראה גדול המשפטנים החיים בישראל, או לפחות בשלישייה המובילה – והוא בעל יכולת אנליטית משפטית מבריקה.

דווקא בגלל כל אלה, היה קצת עצוב לשמוע את הטיעונים שלו. הוא לא הצליח לבסס כמעט שום טיעון ולא הצליח לשמור על קו אחיד ועקבי לאורך הנאום שלו. כפי שגשם של נובמבר מתארת, הוא התחיל בביקורת על הקשר החזק מדי בין האקדמיה המשפטית הישראלית למשפט הזר, ואף לגלג על פרופ' דניאל פרידמן שבשנות ה-70 תמך בהמשך התבססות המשפט הישראלי על הדין האנגלי שעוד היה תקף בישראל (לגבי סוגיות שטרם הוסדרו בחקיקה ישראלית עצמאית), בעוד הוא – ברק – תמך אז בהתנתקות מהמשפט האנגלי. לאחר מכן הוא מבסס כמעט את כל הטיעון שלו בעד ביקורת שיפוטית על חקיקה בכך שבכל המדינות המערביות – מלבד הולנד (ואוסטרליה וניו-זילנד) – יש ביקורת שיפוטית. כתבתי "כמעט את כל הטיעון" – כי הוא גם מתבסס, כמובן, על לקחי השואה. (כאילו זה מה שהיה עוצר את היטלר – ביקורת שיפוטית על חקיקה. מה שאולי היה עוצר את היטלר זה פסילת מפלגות ומועמדים המתנגדים לעצם קיומו של המשטר והדמוקרטיה – מהלך שברק כמובן מתנגד לו).   את הטיעון שלו לגבי המודל של עצמאות שיפוטית הוא דווקא כן מבסס על ארצות הברית שבה יש מודל של "עצמאות מוחלטת" בניגוד למודל הרווח במדינות המערב – "מודל השיתוף". את דוקטרינת ה"אי-שפיטות" הוא דווקא מתנגד לאמץ מארצות הברית, כי היא מתאימה לבעיות שיש בארה"ב שהן שונות מאלה שיש בישראל.  סקירה של שאר הנאום, כולל דבריו על דיני המשפחה בישראל, היועץ המשפטי, זהות המדינה, החוקה ועוד ועוד – כדאי לקרוא אצל גשם של נובמבר.

ולעניין נוסף:

ALC מוביל מאבק ציבורי להגדלת תקציב סל התרופות, ומחתים על עצומה.

הממשלה החליטה לפני מספר ימים להעביר מיליוני שקלים מעודפי התקציב, ללשכות שרים ללא תיק, במקום לסל התרופות.
האם ראוי לדעתכם, שהממשלה לא תעביר את הכספים הנדרשים לתקצוב סל התרופות אלא במקום זאת, תעביר מיליונים מעודפי התקציב למטרות כה משניות כמו לשכות שרים ללא תיק?
הצטרפו אלינו לעצומה לשינוי החלטת הממשלה הנ"ל, ולתיקון העוול המקומם וחוסר הצדק המשווע שבהחלטה הזו.

המאבק נשמע צודק באופן עקרוני – העברת כספים לסל התרופות מעניקה חיים או איכות חיים לחולים רבים. דווקא בגלל שהוא נשמע כל-כך צודק, הוא יכול להיות כל-כך בעייתי. מאבק של צמצום מספר חברי הכנסת ל-110 והעברת הכספים שחסכנו להענקת חיים לחולים – גם הוא מאבק צודק. גם ביטול הסיבסוד על המים לחקלאות והעברת הכספים להגדלת סל התרופות נשמע צודק, לא? ואם כבר חקלאים, מדוע שהמדינה תפצה חקלאים על נזקים שנגרמו כתוצאה מבצורת – במקום להעביר את אותם כספים לסל התרופות? הכסף שמוציאים על אבטחת הנשיא בוש בארץ, זיקוקין די-נור, מטס הצדעה ומפגן צניחה, הפעלת שוטרים רבים כל-כך לחקירת אולמרט. האם זה לא צודק להפחית 10% משכרם של שופטי בית המשפט העליון לטובת תרופות לעניים? ו-10% משכרם של השרים? והח"כים? ומנכ"לי המשרדים? ומיסוי של 10% מרווחי הון בבורסה או מרווחים מהגרלות? מס של 10% על רכישת מכונית חדשה לטובת הגדלת סל התרופות והצלת חיים?
כל דבר שנשים מול סל התרופות ייראה מגוחך, אכזרי, אטום, ציני ולא צודק.

לזה כדאי להוסיף בעיה נוספת בסל התרופות – המחיר הגבוה כל-כך של תרופות הוא גבוה לעיתים דווקא בגלל שהתשלום מגיע מקופת המדינה, ולפעמים גבוה מסיבות אחרות שאינן קשורות לפיתוח ולייצור של תרופות. נשמע לנו הגיוני שחברת תרופות תגבה הרבה כסף כדי שהיא תוכל להמשיך לחקור ולפתח תרופות חדשות וטובות יותר, אבל מספיק לראות את חברת טבע – החברה המסחרית הגדולה ביותר בישראל, עם שווי שוק של 34 מיליארד דולר – שעיקר עיסוקה הוא ייצור תרופות גנריות (כלומר, "העתקה" של תרופות שהפטנט עליהן פג) ולא פיתוח ומחקר רפואי.  דיני הקניין הרוחני בתחום הרפואה בעולם המערבי מונעים בפועל טיפול רפואי מחולים.
כדאי לקרוא את המאמר של מיקי פלד ואת הכתבה של צבי לביא.

אציין גם שבמרץ 2008 הממשלה אישרה את המלצות ועדת סל התרופות של 90 תרופות בעלות של 450 מיליון שקל. לא מצאתי פירוט לגבי אותם 75 מיליון שטוענים כעת שיש "להשיב" אותם לתקציב, והאם ומתי הם נגרעו מהתקציב המתוכנן. [עדכון: ALC עידכן שמדובר בהתחייבות של משרד האוצר להוסיף כספים בתמורה לביטול האפשרות של ביטוח "פרימיום" בקופות החולים הכולל תרופות מצילות חיים. יצחק לוי מסביר למה זה רע, יחיאל בר אילן מסביר למה זה טוב, כך או כך – האפשרות בוטלה בתמורה להתחייבות להגדלת התקציב].

ולמרות שתי הנקודות האלה, הגדלת תקציב סל התרופות היא מטרה חשובה ומבורכת – והעצומה של ALC היא דוגמה ליתרון של האינטרנט בהעצמת מחאות אזרחיות. אני ממליץ לכל הפחות לקרוא את הדברים של ALC, כולל הקישורים שם, ולהחליט.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כנסים וימי עיון, מבחוץ, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על קצת מבחוץ – על אהרן ברק וסל התרופות

  1. alc הגיב:

    תודה רון על הבעת עמדתך בעניין כה חשוב.

    למניעת ספקות, העצומה איננה קוראת באופן גורף להרחבת סל התרופות אלא רק לקיום התחייבות האוצר האחרונה לגביו, וכל שיתקיים מצב הוגן מינימלי, לפיו אדם שמשלם כל חייו עבור ביטוח בריאות ממלכתי על פי חוק, יקבל גם את התמורה ההוגנת בעת הצורך, דהיינו, תרופות מצילות חיים ככל שיזדקק להן.

    לשם הבהרת העניין, אני ממליץ לקרוא את הפרוטוקולים של ישיבות ועדת הכספים מן התקופה האחרונה. תמצית הדברים הינה זו: האוצר דרש מועדת הכספים לבטל את האפשרות שהתקיימה אותה עת, לפיה קופות החולים העניקו ביטוחים משלימים שכללו תרופות שאינן כלולות בסל, ומן הצד השני, התחייב האוצר להעביר את אותם 75 מיליון ש"ח. הועדה ביטלה את האפשרות לביטוחים משלימים על ידי קופות החולים אולם האוצר החליט שלא להעביר את הסכום הנ"ל. מן הצד השני, החליט האוצר להעביר מיליונים רבים מעודפי התקציב ללשכות שרים ללא תיק ומטרות אחרות, משניות בחשיבותן. ועדת הכספים, נכון למועד הישיבה האחרון שנערך – ניצלה את זכותה לבקש הבהרות מהאוצר לגבי העברות אלה – דהיינו, עיכבה אותן, כל עוד לא יעביר האוצר את הסכום שהתחייב להעבירו.

    עצם העובדה שביטוח בריאות ממלכתי שחובת כל אזרח לשלם עבורו, לא יכלול את ההגנה הבריאותית, שלכל הפחות מצילת חיים באופן מירבי, נראה לי אישית כעוול מקומם ביותר.

    למידע נוסף ולהצטרפות למאבק:

    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1241567

  2. דרדר הגיב:

    היכן התגובה שלי?

  3. דרדר הגיב:

    בישראל בניגוד לכל מקום אחר בעולם שופטים נבחרים על ידי שופטים אחרים עד לא מזמן גם לא היו נבחרי ציבור שהשתתפו בבחירה. בעבר הלא רחוק גם לא היו כל נציגי צבור שהשתתפו בבחירה. קנה המידה לבחירת שופטים היה חסוי, גם חברי כנסת לא ידעו על פי מה מועמד נבחר לשופט. על כך אמרו שופטים: "מכירים אותו". מה שברור שבנפוטיזם ובפרוטקציוניזם הקיים בבית המשפט בני ונכד שופטים שנבחרים ודאי מוכרים וכך גם בני עמדות פוליטיות זהות בעלי יחסים בתוך המקצוע.
    עם קום המדינה כאשר החלו להרכיב את בית המשפט העליון, הייתה בתוקף פקודת בתי המשפט המועמדים לכהונת שופט הוצעו על ידי שר המשפטים, אושרו על ידי הממשלה, ואז אושרו סופית בכנסת – שיטה המתאימה למדינה דמוקרטית. אלא שבהמשך שר המשפטים הראשון פנחס רוזן חיבר ביחד עם נשיא בית המשפט העליון משה זמורה, הוא שהיה לא אחר משותפו לשעבר במשרד עורכי די,ן את רשימת המועמדים לשופטי בית המשפט העליון ללא כל התיעצות עם נציגי ציבור. לאחר שקמה ועדה לבחירת שופטים השופט מאיר שמגר בשנת 1978 הביא להרחבת מספר השופטים בוועדה בטוענה של חיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. 1996אהרן ברק – השופט הפוליטי ניסה לשכנע שאין דבר הרסני יותר מהנהגת פיקוח דמוקרטי על בחירת השופטים בטוענת פוליטיזציה.
    הועדה לבחירת שופטים כיום מונה תשעה חברים. ששה נבחרי צבור שלושה שופטים. אלא שלכל החלטה דרושים רוב של שבעה מתוך התשעה. כך ששופטים יכולים לבטל כל החלטה בנוסף יש להם גם זכות וטו שאין לנבחרי צבור. חברי הוועדה הם: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים מבית המשפט העליון(3), שר המשפטים(1), שני נציגים של לשכת עורכי הדין(2) שר נוסף שהממשלה ממנה(1) שני חברי כנסת (2),. רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים – שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין – (5) אינם נבחרי ציבור, ואינם אחראים כלפיו. שני השופטים מלבד נשיא בית המשפט העליון, בדרך כלל מצביעים לפי רצון נשיא שבחר בם, עורכי הדין תלויים מקצועית בשופטים, ועל כן נוטים הם לרצותם. כך לפחות חמישה מצביעים בהתאם לרצון הממסד המשפטי, שר המשפטים הוא בדרך כלל עורך דין הנאמן לממסד המשפטי יותר מאשר לעמדות הממשלה והכנסת ולערכיו של ציבור הבוחרים. דבר זה בולט במיוחד כאשר שר המשפטים הוא גם עורך דין המיצג לקוחות בבית משפט וגם איננו כלל נבחר ציבור. כך שבדרך כלל לפחות ששה (6) מתוך תשעת חברי הועדה מצביעים לפי רצון הממסד המשפטי. נוסף על כך שני החברי כנסת הם אחד מהקואליציה ואד מהאופוזיציה בדרך כלל מצביעים באופן שונה אחד מהם עשוי להצביע ביחד עם הממסד המשפטי (7).
    בשם עצמאות בית המשפט אימצה ישראל שיטה שבה הרשות השופטת אינה אחראית כלפי איש. שופטים מתמנים על ידי ועדה הנשלטת על ידי השופטים המכהנים, ודיוניה נערכים בחשאי, ואילו האומה נותרת ללא כל זכות להתערב בהכרעה מי יישם ויפרש את חוקיה, זוהי גאות השופטים, המכנים את השיטה כ"טובה בעולם" – מאחר שהשופטים מעצבים את בתי המשפט בצלמם הם. למרות מאמצי שופטי ישראל אף אומה אחרת לא השתכנעה בכך.

  4. דרדר הגיב:

    בשם עצמאות בית המשפט קיימת בישראל חסינות מוחלטת לשופטים. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין : "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" הנה כי כן, חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל, וככל הנראה גם אם פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו".
    לטענת השופטים הרצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת, ועל אי התערבות בפעולתה מחייבת חסינות רחבה.
    השופט דוד גולדשטין קבע כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "המטרה היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט ותכליות המשנה, למנוע פגיעה באמון הציבור ותביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים או הבטחת סופיות הדיון והליך דיוני תקין…. כמו גם "מניעת פגיעה בתפקוד השופט ערעור מעמדו ושאלות באשר לטיב שפיטתו, מניעת עיוות דין (?) ובזבוז זמן שיפוטי יקר". לפי כך יש להעניק לשופט עצמאות מוחלטת כאילו אינו פועל בשליחותה של החברה וכילו אין תפקודו משפיע על אחרים קובע גורלות.. משמע שופטים שונים משאר בני תמותה אשר עצם התביעה נגדם פוגעת בהם קשות ולהבדיל נזקקים לשירות עורך דין. להבדיל בעיסוקים אחרים יש אחריות ועל מעשים פליליים משלמים מבלי שהדבר יפגע בתפקוד או במעמד. לפיו "אין כל מקום להטיל אחריות שילוחית או ישירה על המדינה על פעולות שופט ואין משנה סוגה של הרשלנות". לדעת השופט דוד גולדשטיין חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי, אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר"… לשיטתו חוסר אחריותם כל השופטים כלפי הציבור אינה חלילה מתוך אנוכיות השופטים אלא מאוד מטיבה עם הציבור הנתון בידי השופטים המרשים לעצמם הכל.. ועוד מוסיף "לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית – שופט, רשם, ראש הוצל"פ, בורר או כל אדם אחר המבצע פעולת שיפוט – יצטרך להתגונן מפני תביעות, זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'", ומה לגבי בעלי עיסוקים אחרים? השופט פרגו פסק: "אם אין לשופט אחריות, , גם למדינה אין אחריות. "היות והחסינות המוענקת ל 'רשות השופטת' הינה מהותית – אין אחריות של המדינה ומאחר שאין יחסי עובד-מעביד בין השופטים למדינה". כאן נשאלת השאלה מי הוא מעסיקם של השופטים? את משכורתם מאין מקבלים? מהמדינה!. שופטים דורשים להשוות תנאי העסקתם לשרים של המדינה!. מי מעניק להם מינוי? נשיא המדינה! וכי מייצג את השלטון של המדינה כמו שופטים? אך חמור מכל מה לגבי הנפגעים שלא כדין מהשפיטה?

  5. דרדר הגיב:

    בנוגע לאחריות השיפוטית: לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין לא ניתן לתבוע בעל תפקיד שיפוטי "על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". לשופטים עצמם חסינות מתביעה, אולם גם למדינה אין אחריות שילוחית מדובר בחסינות מהותית ושופטים אינם "עובדים" לצורך העניין. שופטים אשר אימצו את "הלכת פרידמן", לפיה "החסינות איננה חוסמת כליל הגשת תביעה נגד המדינה באחריות שילוחית בשל רשלנות שופט", ולכן לפי אותם שופטים "שלטון החוק איננה מונעת הגשת תביעה נגד המדינה ובנסיבות אלו ניתן וצריך לאפשר הליכה בנתיב זה במקרים קיצוניים של רשלנות בוטה מאוד", לא מוזכר פה מתוך זדון שהיא דרכם השכיחה של שופטים. לפי גדרה זו שלטון החוק פרושו חוסר אחריות השופטים או במילים אחרות שלטון החוק לפי תפישה זו אינו מחייב את השליטים.

    יש לכך ביטויים אחרים כמו הדיווח מטעם בית המשפט. שופטת בית המשפט העליון בדימוס ונציבת תלונות הציבור על שופטים הראשונה: "יש סתירה מסויימת בין עצמאות בית המשפט לבין חובת הדיווח… האומנם? האם מהנדס שמוציא תרשימים מדוייקים, נפגעת עצמאותו להחליט מקצועית כיצד יבנה? לא כל שכן רופא השומר את תוצאות כל הבדיקות ורושם גליונות רפואיים. האם השל כך נפגעת יכולתו לשקול ולהחליט על הליכים וטיפולים? עצם התיעוד המדויק מאפשר פעילות מקצועית ומבטיח מעקב שאכן כך היא מתבצעת. תיעוד מדויק יכול להפריע אך ורק אם בית המשפט אינו מעוניין לפעול על פי כללי הצדק, אלא על פי שקולים זרים, והוא מעונין להסתיר זאת. במקרה של שפיטה תעוד מדויק של הדיונים וההוכחות שהובאו נועד לאפשר מעקב בכך לעזור להחלטה. עצם טענה כזו מלמד על "עצמאותם של שופטים מכל מחויבות מוסרית ומכל אחריות למעשיהם". במערכת משפט תקינה חובת הדיווח להיות נתונים לבקורת.

  6. דרדר הגיב:

    מהי עצמאות או אי תלות שיפוטית מפני מה? או מי? ולשם מה?
    תפקיד השופטים להיות הוגנים ולא נושאי פנים כלפי כל הבאים לפניהם. עליהם להיות חופשיים מהשפעה פוליטית עליהם להסתמך על מה שצודק ולא על מה שמקובל. עליהם להיות מסוגלים להגן על האזרח הפשוט ממדינאים, ממשלות, תאגידים גדולים ועל האחד מהשני.
    עצמאות שיפוטית פרושה ששופטים חופשיים להחליט על פי ההגינות וללא משוא פנים תוך הסתמכות בלבדית על העובדות המוצגות וחוקים ישומיים, מבלי להכנע ללחצים או הפחדות. עצמאות שיפוטית תפקידה לאפשר הגנה על האזרח והבטחת שלטון החוק. עצמאות שיפוטית מתיחסת הן לבית המשפט כרשות והן לכל שופט בנפרד.
    עצמאות מוסדית, משמעה עצמאות של הרשות השופטת כגוף. אי-התלות המוסדית מהווה ביטוי של עקרון הפרדת הרשויות לשם דחיית התערבות מרשויות אחרות המחוקקת והמבצעת. עצמאות מוסדית היא תנאי הכרחי לעצמאותו של השופט היחיד.
    עצמאותו של השופט היחיד, שמשמעה אי-תלותו בגורמים חיצוניים בלתי רלוונטיים.
    עצמאות בית המשפט או אף עצמאות שיפוטית בשום אופן אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי כדי להבטיח את שלטון החוק בעזרת קידום החלטות ללא משוא פנים.
    האם קיימת דילמה בין עצמאות שיפוטית – לאחריות ציבורית.
    עצמאות שיפוטית נועדה לתת הגנה על שופטים מפני לחצים חיצוניים העלולים לעוות את פסיקותיהם ואחריות ציבורית דורשת מן השופטים להתחשב בערכי היסוד של האומה אשר את חוקתה הם מפרשים.
    יש להכיר במוגבלות העצמאות השיפוטית לעומת האחריות השיפוטית. למרות שבמונחים מוחלטים אין התאמה בין עצמאות לאחריות, על השופטים להיות מספיק עצמאיים כדי לאפשר צדק ללא משוא פנים ולדחות מעליהם נסיונות הפחדה. אין השופטים עצמאיים במידה שלא ישאו באחריות. עצמאות מוחלטת ללא אחריות מתאימה למשל למי שאינו מועסק ואינו פועל בשם אחרים או למענם לדוגמא העוסקים בתחביבים או יוצרי אומנויות עצמאיים שלא על פי הזמנה, לא כך לגבי עובדי ציבור האמורים להיות נאמניו.
    הליך מתוקן למינוי השופטים צריך להגן בקנאות על עצמאותם של שופטים מלחצים כלשהם בשעה שהם ממלאים תפקידם, אלא שההגעה לתפקיד חייבת להיות מבוססת על אמון העם באמצעות הליך מיון ציבורי. כדי להשיג עצמאות שיפוטית תהליך בחירת השופטים צריך להבטיח בחירת שופטים בעלי יושרה ללא דופי וכישורים מקצועיים – לא על פי אידאולוגיות או עמדות פוליטיות אלו אסור שיהיה להם ביטוי בבית המשפט, היות ואקטיביזם שיפוטי הינו אמצעי פוליטי אין לו מקום בבית המשפט. סיגים אלו באים להבטיח שהחלטותיהם תתבססנה על חוקים בלבד. על בבית המשפט להשען על תמיכת העם למען הבטחת קיומה של מערכת הוגנת שאינה נושאת פנים.
    בישראל השפיטה עצמה כלל אינה עצמאית. בין בית המשפט לתביעה מתקים יחס סימביוטי. השפיטה תלויה לחלוטין בתביעה ופועלת לרצותה – זה מתבטא באופן התנהגותם שאין בה כל הגינות ובפסיקותיהם. אין בית המשפט מגן על האזרח הישראלי מפני זרועות שלטון אחרות ולא על אזרח אחד מפני השני. משמע כל הצעקה של "עצמאות בית המשפט" אינה אלא אחיזת עיניים. בית המשפט איננו מבקש אלא עצמאות לנהוג בכפוף לתביעה…. גם אחריות ציבורית בישראל אינה קיימת מאחר שלא רק שלא נעשה כל מאמץ להבטיח אחריות זו אלא מובהר לשופטים עד כמה מוחלט כוחם על הציבור…לא הציבור בחר בהם ואין הם תלויים בו או חייבים לו דבר. אחריות ציבורית מטבעה מחייבת עצמאות עניינית שגם היא אינה קיימת. בית המשפט בישראל "עצמאי" מכל מחויבות כלפי החברה.
    "עצמאות שיפוטית" כביכול זו מתבטאת בכמעט 100% הרשעות וגם בערעורים המצב עגום מאוד.
    קבלת רשות ערעור:
    בתחום האזרחי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו: % 77.8 של המדינה ורק 10.2% של מתדינים שאינם המדינה. סיכוי המדינה ל רשות ערעור מהעליון בהליך אזרחי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 7.6
    בתחום הפלילי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו 74.4% מהתיקים 5.6% של נאשמים.
    הפיכת פסקי דין. סיכוי המדינה לרשות ערעור מהעליון בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 13.3
    הפיכת פסק הדין
    בערעורים פליליים: 80.7% הצלחה למדינה, בעוד שנאשמים 16.2% הצלחה לנאשמים. סיכוי המדינה להפוך את פסק הדין. בערעור בזכות בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 4.
    בערעורים אזרחיים בזכות 80% הצלחה למדינה כמשיבה 20% הצלחה של תאגיד שערער לעליון
    בערעורים אזרחיים בזכות כנגד המדינה, בממוצע רק ב- 1 מתוך 5 מקרים הערעור מתקבל.
    לא ניתן לאתר מדינה נאורה, שבה בית המשפט לערעורים מעניק יתרון כה מובהק למדינה בהליכים משפטיים שבין המדינה לאזרח.
    סיבת הסיבות למעמדה המיוחד של הרשות השופטת – שפיטה על פי העובדות הצדק וההגינות והגנה מפני התמרות זרועות אחרות של השלטון אינה מתקיימת במשפט הישראלי ההפך הוא הנכון. בראיון רדיו בגל צה"ל הודה נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר, כי בית המשפט (בארץ) איננו לגמרי עצמאי. לגמרי? האם יש אחוזים בעצמאות או חסרונה או שזו דרך לומר שבית המשפט בארץ איננו עצמאי? בישראל מתקיים שלטון מוחלט ועריץ של בית המשפט שהוא כולו פניות ומשוא פנים, בשם "עצמאות בית משפט".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s