פסק דין מינוי רמון – האדם שאינו יודע שובע

את פסק הדין השלישי בעתירות נגד מינוי חיים רמון למשנה לראש הממשלה כתב השופט גרוניס. זה, לדעתי, פסק הדין המעניין מבין השלושה – אך כנראה גם המשמעותי פחות. הוא מביע עמדה חריגה, שאינה נשמעת הרבה בבית המשפט או בכלל בשיח המשפטי.

גרוניס מסביר כבר בהתחלה: הסיבה העיקרית לדחיית העתירה היא אישור הכנסת. במקרה שהכנסת מאשרת צירוף שר לממשלה – כותב גרוניס – ספק אם יש מקום להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק. הוא משאיר פתח להתערבות, אולי, במקרים נדירים וחריגים ביותר – אך קובע שהמקרה הנוכחי לא מצדיק התערבות.

גרוניס מנתח את סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה, שקובע את הליך צירוף: הצעה של ראש הממשלה, החלטה של הממשלה, הודעה לכנסת, ואישור ההודעה בכנסת. "צירופו של שר אינו משתכלל כל עוד לא נתקבלה החלטה של הכנסת. מכאן, שהצלחה בעתירה מותנית בכך שבית המשפט יפסול החלטה של הכנסת". זה כמובן בניגוד לפסק הדין של השופטת ארבל, שמתמקדת רק בשיקול דעתו של ראש הממשלה. ארבל מנסה לתקוף את החוליה החלשה ביותר בשרשרת ההחלטות, מתוך מחשבה שאם החלטת החוליה החלשה ביותר פסולה, זה פוסל את השרשרת כולה. גרוניס פונה לחוליה החזקה ביותר בשרשרת ההחלטות, מתוך מחשבה שכשרות החלטת החוליה החזקה מעניקה חסינות לשרשרת כולה.

בכל מקרה של התערבות בית משפט בהחלטה של רשות אחרת, יש לתת את הדעת ל-3 שיקולים: זהותו של מקבל ההחלטה, מהות ההחלטה, הפגם שדבק בהחלטה.
לעניין זהותו של מקבל ההחלטה – כותב גרוניס שיש לנקוט ריסון בהתערבות בהחלטות של הממשלה, הרשות המנהלית הבכירה ביותר, וריסון גדול אף יותר בהתערבות בהחלטות בית הנבחרים.
לעניין מהות ההחלטה – גרוניס מנתח את סמכויות הכנסת: חקיקה, החלטות פנים-פרלמנטריות, החלטות מעין שיפוטיות, ופיקוח פרלמנטרי על הממשלה. הוא מציין גם את סמכויות המשנה: פיקוח באמצעות חקיקה ראשית, פיקוח באמצעות חובת אישור של חקיקת משנה ועוד. גרוניס מסתמך על כמה פסקי דין (די ישנים, יש לציין) וקובע שהעובדה שניתן אישור של הכנסת להחלטה מנהלית משפיע על היקף הביקורת, בכיוון של הצרתה.

גרוניס קובע כמה אמות מידה: ככל שמדובר בהחלטות הנוגעות לגרעין התפקיד של פיקוח פרלמנטרי על הממשלה, ייטה בית המשפט להימנע מהתערבות. ככל שהמרכיב הפוליטי בהחלטה הוא בעל משקל רב יותר, יידרש בית המשפט לריסון גדול יותר. גרוניס מסתמך כאן בעיקר על פסק הדין בעתירה נגד מינוי של צחי הנגבי כשר, בשנת 2003. העתירה אז נדחתה, בניגוד לדעת המיעוט של השופט חשין, והשופטת ביניש – כיום נשיאת ביהמ"ש העליון.
לעניין הפגם – גרוניס מסווג שלושה פגמים: היעדר סמכות, כשל דיוני וחוסר סבירות; ועוד סוגי משנה: אפליה, ניגוד עניינים, פרשנות לא נכונה של הדין, והיעדר מידתיות.
במקרה של כשל דיוני, התערבות בית המשפט תהיה גבוהה – אולם כשמדובר בהתערבות בהליכי הכנסת, ביהמ"ש יתערב רק בכשלים דיוניים שמביאים לפגיעה משמעותית.

ולאחר כל זאת, מגיע גרוניס לחלק העיקרי – והוא הדיון בחוסר הסבירות.
גרוניס מדגיש, בניגוד לארבל, שלא מדובר רק בבדיקה של החלטת ראש הממשלה והחלטת הממשלה – כי אם בדיקה של החלטת הכנסת. כשמדובר בפגם של כשל דיוני או חוסר סמכות, כותב גרוניס, בולט לעין יתרונו וייחודו של בית המשפט – הרי זוהי מומחיותו. אולם "אין לבית המשפט יתרון מיוחד או מומחיות עודפת בנושא של חוסר סבירות". גרוניס כותב שמאז תקופתו של ברק בבית המשפט העליון, עילת חוסר הסבירות

"עברה שינוי והתפתחה לממדים קרובים לאלה של נורמת על. תוך כדי התפתחות זו היא בלעה לתוכה, כאדם שאינו יודע שובע, עילות פרטיקולריות שהוכרו בעבר. חסרונה הגדול של עילה זו בהיקפה דהיום נמצא ברמת ההפשטה הגבוהה שלה".

גרוניס כותב נגד הרחבת עילת חוסר הסבירות, וכותב שהיא מגדילה את אי הוודאות המשפטית. דוקטרינות ומבחנים משפטיים המפותחים בבתי משפט בארץ ובעולם נועדו לתרגם לרמה פרטנית נורמות מופשטות מאוד, ולהקל במציאת פתרון קונקרטי ולהפחית את אי הוודאות. עילת חוסר הסבירות היא חריגה במובן זה, משום שהיא נותרה ברמת הפשטה גבוהה מאוד.
פרשנות מקובלת לחוסר סבירות היא מתן משקל לא ראוי (קטן מדי או גדול מדי) לאחד השיקולים שנשקלו בתהליך קבלת ההחלטה. גרוניס תוקף את השימוש במטפורה של משקל במסגרת עילת חוסר הסבירות:

"לא ניתן להתעלם מכך שהקביעה בדבר חוסר סבירות מבוססת במידה מכרעת על בחינה של התוצר הסופי. השימוש במטפורה של משקל משמש לעתים ככסות לאי הסכמה עם התוצאה".

מהנושא הבא השופטת ארבל התעלמה לחלוטין, מכיוון שהיא הגדירה את השאלה כסבירות ההחלטה של ראש הממשלה. גרוניס, שבודק את החלטת הכנסת, מתייחס גם לשאלה – כיצד אפשר לבדוק סבירות של החלטת מליאת הכנסת.
כדי לבדוק סבירות של החלטה, צריך לבחון את השיקולים שנשקלו בהליך קבלת ההחלטה, ואת המשקל שניתן לכל שיקול. החלטת הכנסת לאשר את מינוי רמון אושרה ברוב של 46 ח"כים נגד 24 ח"כים.
לא צריך להיות שופט בית משפט עליון כדי להבין שאי-אפשר לבחון את השיקולים שנשקלו בהחלטה כזו, ובטח שלא את המשקל שניתן לכל שיקול. מבלי להזכיר את שמה של השופטת ארבל, שקבעה שההחלטה אינה סבירה, ומבלי להזכיר את שמה של השופטת פרוקצ'יה שקבעה שבאופן עקרוני יש לבחון את הסבירות אך במקרה הספציפי ההחלטה הייתה סבירה, הוא אומר:

"מה שנעשה בפועל על ידי שופט הסובר כי ההחלטה פסולה בשל חוסר סבירות, הוא בחינה של התוצאה. בית המשפט בוחן את התוצאה, ובהליך של בחינה לאחור מונה את השיקולים שעל פי השערתו נלקחו בחשבון על ידי הגוף המחליט. אם ההחלטה הסופית אינה מקובלת על בית המשפט, יאמר הוא שאחד השיקולים קיבל משקל מוגזם או ששיקול מסוים לא נלקח כלל בחשבון".

המשפט הבא של גרוניס אפילו יותר מרחיק לכת:

"צריך גם לקבל עם קב חומטין את האמירה החוזרת לעתים בהקשר זה, כי בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות שהוסמכה בדין לקבל את ההחלטה. על כן נראה, כי לעתים כאשר בית המשפט מתערב בהחלטה בשל חוסר סבירות, הוא בהחלט מעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות".

גרוניס קובע כי יש להשתמש בעילת חוסר סבירות רק במקרים קיצוניים, ויש להעדיף שימוש בעילות מדויקות יותר, הנמצאות ברמת הפשטה נמוכה יותר. בהקשר של העתירה נגד מינוי רמון, כותב השופט: "אין לבית המשפט יתרון על פני כל אזרח במדינה בשאלת סבירותה של ההחלטה. אין עסקינן בסוגיה בה דרושה מומחיות משפטית". לכן הוא קובע שאין לפסול את ההחלטה – אך גם לא לתת לה אישור או הכשר.
את פסק דינו הוא מסיים במילים: "חובה עלינו להפריד בין דעתנו כאזרחים לבין מחשבתנו כשופטים".

השופטות פרוקצ'יה וארבל התנגדו להנמקה של השופט גרוניס. בשורה התחתונה גרוניס ופרוקצ'יה נמצאים שניהם בדעת הרוב – אבל חשוב לזכור שדעת המיעוט האמיתית בפסק הדין היא לא של ארבל אלא של גרוניס.
גרוניס תוקף את הגישה השלטת בבית המשפט העליון לגבי עילת חוסר הסבירות, אבל אני חושש שהחיבור שהוא עשה בין הנימוק ובין המסקנה קצת חלש.
המסקנה שלו היא שבעניין הסבירות אין לשופט "יתרון על פני כל אזרח במדינה", ולכן אל לו להתערב.
יש מדינות בהן הכרעות בשאלה האם אדם מסוים גנב או רצח נתונות לחבר מושבעים. האם אכן ראוי שכאשר עתירה מגיעה לידיו של שופט, עליו לשאול עצמו האם יש לו יתרון בהכרעה בשאלה?

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סבירות, פסיקה, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s